Parshat Truma

Author: Lori Fagelston, Adar 5766/March 2006

 

הפטרת פרשת תרומה- מלכים א' פרק ה' פסוקים כו'-לב' ופרק ו' א'-יג'

המשכן לעומת המקדש

בפרשה אנו קוראים על בניית המשכן ובהפטרה על בניית המקדש.

אנחנו נתמקד על השוואה בין השניים לא רק מבחינת המבנה וכליו אלה גם מבחינת מהות ומטרת השניים.

תוך כדי השוואה עם דגש בהבדלים נראה לאיזה מסקנות נגיע וגם נבין את סיפור ההפטרה.

ההבדל הראשון:

המשכן במדבר היה מבנה זמני - נועד לפירוק והרכבה תוך המסע במדבר ואילו המקדש היה מבנה קבוע מיועד לאורך זמן ולכן גם מפואר יותר.

נחזור כעת על הרקע ההיסטורי בפרק שלנו בהפטרה.

ההפטרה פותחת במילים "ויהי שלום בין חירם ובין שלמה" ובפסורים שהקדימו תוארה בהרחבה הברית הכלכלית שבין חירם לשלמה.

ברית השלום בין שלמה המלך וחירם היא אינו מקרי. הברית אפשר את התוכניות ה'גרנדיוזיות' של שלמה לבניית המקדש (הצורך לעצים....). אבל יתר על כך, לברית היתה משמעות דתית בנוסף למשמעות הטכנית.

אנחנו יודעים שדוד כבר כרת ברית שלום עם חירם (שמואל ב' פרק ה' פס' יא'-יב'), ואחר כך בפרק ז' פס' א'-ג', דוד מבקש לבנות בית המקדש.

למה ברית זאת כל כך משמעותית?

עד אז, מזמן מיציאת מצרים, כל השכנים שלנו: ארם, אדום, מואב, עמון, מצרים, פלישתים, כולם אויבינו. עד הברית שכרת דוד עם חירם אין קשר חיובי אחד עם אף גוי אחר, כי רק אז בני ישראל זכה להערצה ועכשיו, בזמן מלכות שלמה אנחנו גם נכנסנו לעידן חדש, לעידן של “New Middle East” ועם ישראל סוף סוף מבסס את עצמו ככוח על. הוא שולט על נתיב הסחר בין מצרים למסופוטמיה ולא רק עם חירם יש קשרים חיוביים אלא גם עם אחרים (פרק ה' פס' ד'-ה')

ולכן, מאד משמעותי ששלמה בונה את המקדש דווקא עכשיו בנקודת על זה בהיסטוריה שלנו, כשעם ישראל הופך להיות עם שמעריצים אותו. זה הזמן לבנות מקדש קבוע – שיהיה פתוח גם לגויים (כמו שכתוב בתפילת שלמה פרק ח' פס' מא'-מג').

הברית עם חירם היא לא רק "עיסקה". זה הזמן שניתן להפיץ את שם ד'. המקדש משמש מכשיר כדי להגיע למטרה זו.
(תזכרו נקודת זו שנזכיר מטרת המשכן/המקדש)

ההבדל השני והשלישי

  1. המשכן נבנת ע"י "עבודה עברית" לעומת המקדש שנבנית ע"י זרים.
  2. במשכן היה רוח התנדבות שבא לביטוי במילים בפרשה - "תרומה", "נדבה", "נשיאת לב" ואילו במקדש היתה חובה מטעם הרשות ("ויעל מלך שלמה מס מכל ישראל" פס' כ"ז).

בקיצור, המשכן ניבנה ע"י העם (מפעל עממי), לעומת המקדש שנבנה ע"י המלך (מפעל ממלכתי). יש לציין שגם בהלכה מצוות בניית המקדש מוטלת על המלך (הלכות מלכים של הרמב"ם).

ההבדל הרביעי והחמישי (הבדלים במבנה)

  1. המשכן כולו עץ ואילו המקדש עשוי גם מאבן ("אבנים גדולות, אבנים יקרות, אבני גזית" פס' ל"א)
  2. המשכן גם קטן יותר - 30 אמות, אורכו, 10 אמות רחבו, ו10 אמות גובהו. לעומת זאת, המקדש 60 אמות, אורכו, 20 אמות רחבו ו30 אמות גובהו. מוטב לציין שיש הקבלה בין השניים ששניהם נבנו עם יחס 3:1 באורך ורוחב.

אם אנחנו מדברים על המבנה של המקדש בואו נעיין בהפטרה לרגע. שימו לב שבתיאור הבניין של מקדש שלמה, יש שלשה מעגלים. במעגל החיצוני (סוף פרק ה') מתואר הבאת חומרי הגלם לבניין המקדש. המעגל הבא (אמצעי) מתואר המידות החיצוניות של הבית (פרק ו' פס' ב'-ג') ובמעגל הפנימי (מפסוק ד') מתואר הבניין עצמו.

הפרט הראשון המתואר הם דווקא החלונות: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים"

נשאלת כמה שאלות: למה זה פרט הראשון? למה לא קירות הבית? מה זה בכלל שקוף וגם אטום?

נסביר קודם כל מה זה שקוף ואטום. חז"ל מפרש כמה אפשריות. אחד - שהיו פתוחים מצדם הפנימי אך סגורים (מין תריס מעץ) מצדם החיצוני.

האברבנל נותן עוד אפשריות: שניתן לראות דרך החלון החוצה אך לא פנימה (זכוכית חד כיווונית) או שיכול להיות שהחלון היה אטום לרוח אויר אך שקוף.

חז"ל הוסיף שבזמן שלמה זכוכית היתה מצרך נדיר ולכן מתואר ראשון. אך כנראה יש סיבה יותר מעמיקה. החלונות מסמלים את מהותו של המקדש.

חשוב לזכור שבית המקדש הוא בית העם ולצורכי העם ולא לצרכיו של הקב"ה.

חלונות רגילים נבנים כדי להביא אור מבחוץ אל תוך הבית. אולם בית המקדש אינו צריך לאור העולם אלה העולם צריך את אורו של בית המקדש. "כי הברכה כולה זורמת מהמקור (ביהמ"ק) אל החוץ לעולם כולו". האור היוצא מפנים חוצה מאיר עומק נוסף וזה נאמר גם בנוגע למשכן: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא נאמר "בתוכו". גם בסוף ההפטרה כתוב: "ושכנתי בתוך בני ישראל(רבים).....".

יש הרואים הבדל בן המשכן והמקדש בפסוק זה ("ושכנתי בתוכם") כי הרי בדברים י"ב פסוק ה' כתוב בנוגע למקדש: "...לשכנו תדרשו ובאת שמה". ההבדל הוא שבנוגע למשכן הקב"ה כביכול נגרר אחר ישראל - היכן שיעשו :ושכנתי בתוכם" ואילו בנוגע למקדש, ב"י נדרשים לחפש אחר המקום המקודש ולבנות שם את הבית (היינו - לילך כביכול אצלו).

אך מהות המקדש וגם המשכן אנחנו למדים שעיקר בניינו הוא האדם עצמו, כדי שתשרה בו השכינה.

למרות שהמקדש בנה שלמה והמשכן-משה, מוחלפים השמות (משכן/מקדש) הדדית והייעד, המטרה, משוטף. אין ד' שוכן במבנה אלא בתוך בני ישראל. גם המקדש והמשכן הם רק אמצעים להשראת השכינה בתוכינו.

נחזור לפרשה לרגע - התורה מדגישה שהמשכן היה אמור להיבנות מתרומתם של בני ישראל ולא מדובר בתרומת כסף וזהב אלא נדבת לב – זה בא להדגיש את נכונתו של האדם להקדיש את ליבו גבוה. הראיון הזה חוזר גם בהפטרה (פרק ו' פס' י"ב) המקדש אמנם נבנת על ידי המלך אך קיימת רק בזכות נכונות של ב"י להקדיש את עצמו לעבודת ד'.

אם כבר מדברים על האדם נסיים עם סיפור יפה/אנלוגיה שמצאתי באינטרנט (פורסם ע"י יוני גרוסמן ומוטי ספראי):

"ועשית שלחן....וצפית אתו זהב סביב..."
"ועשו ארון.....וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו....." 
"ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה..כלה מקשה אחת זהב טהור"

שלשה סוגי בני אדם הם:

הראשון, כשולחן, מצופה זהב מבחוץ, זר זהב לו מסביב, אך בתוכו - עשוי הוא מעץ.

השני, כארון, תוכו כברו, מצופה הוא "מבית ומחוץ", מה שמציג הוא לראוה אכן קיים ומושרש, אך עדיין מצופה הוא בזהב, ושתי הגדרות שונות לו- מבית ומחוץ, פנימיות וחיצוניות. אמנם משתדל למנוע הפרש בין ההרגשה הפנימית וההתנהגות החיצונית, ואף מצליח הוא, אך הדבר עולה לו בהשתדלות מרובה.

הסוג השלישי הוא המנורה - "מקשה אחת זהב טהור", לא מדובר בציפוי זהב, אין כאן 'מבחוץ ומבפנים', אלא הכל זהב, מקשה אחת ללא חילוקים, התנהגות אמיתית טבעית.

בשל דרישת התורה ל"מקשה אחת", היינו מצפים שהמנורה תהיה חפץ מגושם, ללא פיתוחים רבים, ללא מורכובות מיוחדת, ולפיכך ניתן לעשותה מקשה, אל לא כך. הכלי המורכב ביותר הוא דווקא המנורה: "ירכה וקנה, גביעיה וכפתוריה ופרחיה ממנה יהיו". כלי זה מורכב מאד. הפרטים בו רבים, קטנים ומדויקים, והדרישה היא שכל המכלול ייעשה מקשה אחת, זהב טהור.

דרישה זו מהאדם, לאמת מקסימלית בחייו, לחוסר צביעות ומשחק, קשה היא ליישום, ואכן משה מתקשה במעשה המנורה, אך הפיתרון מופיע גם הוא - "אמר לו הקב"ה, השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה (רש"י). אדם המוכן למסירות נפש, להשליך עצמו, להשליך את האינטרסים החיצוניים, את הגאוה, הוא יגיע לזהב טהור-מקשה אחת.

*עוד הבדלים:

במשכן - "נחשבו גאולים" - (לעיין ברמב"ן) ואילו במקדש היו גאולים ממש

המשכן - יותר קדוש (והמקדש השני עוד פחות קדוש מהראשון)

והשוואות:

שניהם נבנו ביד

קודש קודשים מקביל לדביר

הקודש מקביל לההיכל

החצר מקביל לאולם

 

Sources: HaRav Avrahm Rivlin: 'Iyunei Haftara' (Hebrew) and Yehuda Shaviv: bein haftara la parasha (Hebrew).

Sanctifying the Sabbath in the Amida Prayers of the Sabbath

Author: Lori Fagelston, Tamuz 5767/July 2007

The Amida prayer on the Sabbath keeps only six of the blessings that constitute the weekday version. It eliminates the entire middle section, thirteen blessings and replaces them with one blessing for the Sabbath and an introductory text to that blessing. The section that is eliminated is one of 'requests' made by the Jewish people, requests for knowledge, forgiveness, redemption, health, sustenance, the ingathering of exiles, the rule of justice, the rebuilding of Jerusalem, the coming of the Messiah. The Sabbath Amida retains the three opening and the three closing blessings and replaces the middle section with a text that is appropriate to the Sabbath, the kedushat ha yom, the sanctity of the day.

Interestingly, the four services held on the Sabbath, ma'ariv, shacharit, mussaf, mincha, evening, morning, additional and afternoon services have different texts and different themes for their middle sections. In each case, the kedushat ha yom relates to a different stage in the relationship between the Jewish people and the Almighty.

Friday night, ma'ariv. The section begins with the words ata kidashta: 'You did hallow the seventh day to Your Name, as the end of Creation of heaven and earth. You did bless it above all days and did hallow it above all seasons. And thus it is written in Your Torah': (Gen.2, v.1-3) vayechulu. "And the heavens and the earth were finished and all their host. And on the seventh day G-d finished His work which He had made and He rested on the seventh day from all His work which He had made. And G-d blessed the seventh day and He hallowed it because He rested thereon from all His work which G-d had created and made". This is followed by a prayer that our rest be acceptable, ending with the blessing…mekadesh haShabbat, …Who sanctifies the Sabbath. This last paragraph and blessing is said in all four services.

The theme on Friday night is clearly the Creation of the Book of Genesis. As in the fourth commandment given at Sinai, zachor et yom ha Shabbat lekadesho, Remember the Day to keep it holy…For in six days the Lord made heaven and earth…and rested on the seventh day (Ex.20, v.8-11), we stress that our rest on the seventh day follows G-d's 'rest' from Creation. A secondary theme is that slaves were allowed no rest in Egypt. The day of rest was given to us once we left Egypt and were free.

Saturday morning, Shacharit. Again the middle section of the Amida is the kedushat ha yom, but the theme has changed. Following the kedusha, we have a section that begins: Yismach Moshe be matnat chelko. Moses rejoiced in the lot assigned to him, for You did call him a faithful servant, You did put a crown of glory upon his head when he stood before You upon Mt Sinai; and in his hand he brought down the two tables of stone on which was written the observance of the Sabbath. And thus it says in Your Torah: (Ex.31, v.16, 17) ve shameru. "And the children of Israel shall keep the Sabbath, to observe the Sabbath throughout their generations, for an everlasting covenant. It is a sign between Me ad the children of Israel for ever, that in six days the Lord made the heavens and the earth and on the seventh day He rested and ceased from His work"

This is followed by a paragraph beginning ve lo natato H' elokeinu le goyim ha aratzot, and You id not bestow it, O Lord our G-d, unto the other nations of the earth…the Sabbath was given to Your people Israel…unto the seed of Jacob…in remembrance of the Creation.

The scene has shifted from the Creation to Mount Sinai, to Moses bearing the two tables inscribed with the ten commandments. The passage quoted from the Torah, however, is not the fourth commandment, but part of the injunction to keep the Sabbath that figures together with instructions that concern the building of the tabernacle in the wilderness. Observance of the Sabbath overrules all work on the tabernacle and the work needed to fashion the tabernacle defines our understanding of 'work' not permitted on the Sabbath. The passage stresses the role of the Sabbath as a 'sign' that testifies to the covenant between the Lord and the Jewish people. This idea is reiterated in the next paragraph, which stresses that the Sabbath was given to the Israelites, not to the other nations.

Saturday morning, Mussaf. In the Additional Service of Sabbath morning, the middle section of the Amida changes again. 'Mussaf' designates the extra, the additional sacrifice for the Sabbath and the subject of the kedushat ha yom follows that subject:Tikanta Shabbat…'You did institute the Sabbath and did favourably accept its offerings…as you had prescribed for us in Your Torah through Moses Your servant, from the mouth of Your glory, as it is said: (Num.28, v.9) u ve yom ha Shabbat…"And on the Sabbath day, two lambs of the first year without blemish and two tenths of an ephah of fine flour for a meal offering mingled with oil and the drink offering thereof. This is the burnt offering of every Sabbath beside the daily burnt offering and the drink offering thereof".

The paragraph that follows, yismechu be malechutecha, ' They that keep the Sabbath and call it a delight shall rejoice in Your kingdom' speaks of the pleasure of those who observe the Sabbath, just as the Almighty took pleasure in it and sanctified it. The special sacrifice that marked the Sabbath recalls a most essential way in which the Children of Israel served G-d.

Saturday afternoon, Mincha. Here, as in the other three Amida prayers, the end of the middle section is the paragraph that ends with the blessing, mekadesh ha Shabbat. Only one paragraph precedes this, beginning ata echad u shimecha echad, You are One and Your Name is One and who is like Your people Israel...even the day of glory and holiness You have given unto Your people…a perfect rest in which You delight. Let their children know and perceive that this their rest is from You and by their rest they sanctify your Name'. Unlike the three other services, here there is no quotation from the Torah to support the text, perhaps because the theme here is not really in the Torah text.

Our Sages suggest that the theme in the kedushat ha Yom in the afternoon Amida is the Sabbath of the End of Days. We associate the Sabbath with the Messianic era here, just as we do in the Grace after meals of the Sabbath, 'May the all-Merciful let us inherit the day that will be wholly Sabbath and rest in life everlasting'.

The Sabbath of Creation, of the Covenant at Sinai and of the Temple Service is seen as a forerunner of the real Sabbath, through which the people of Israel will fully sanctify the Oneness of the Almighty, ata echad u shimecha echad.

More Articles...

  1. Shemone Perakim